אלא שאנשיו של מר מימון לא המציאו את הגלגל. מבקר המדינה הצביע כבר בשנת 2002 על שורש הבעיה, והוא - היעדר גוף ממלכתי בעל סמכויות הדרושות לריכוז הטיפול בהסברה. המבקר המליץ כבר אז לקבוע תפיסת הסברה כוללת לנושאי חוץ וביטחון ברמה הלאומית, ולגזור בהתאמה את המבנה, הארגון והמשאבים הדרושים, ובראשם - את "גורם העל", אשר אמור להנחות ולייצג את מערך ההסברה ליד שולחן הממשלה והקבינט המדיני-ביטחוני.
בעקבות כשלי ההסברה במלחמת לבנון השנייה, חשוב מאוד כי יוקם "גוף הסברה לאומי" - גוף הסברה עליון, שיאגד תחת קורת גג אחת את כלל מנגנוני התקשורת. גורם מרכזי - שיפיץ מידע, יפיק חומרים, יספק מרואיינים, ויציג משובים. במערכת מורכבת מעין זו, את המאבק על דעת הקהל, לא ניתן לנצח באלתורים, גם אם ננסה.
ארבע שנים?
קשה להבין מדוע נדרשו ארבע שנים שלמות כדי להגות תפיסה שכבר הייתה קיימת. הכל כבר נכתב, הכל כבר נאמר. דו"ח מבקר המדינה, כאמור, כבר שרטט את כל הצרכים כולם. במהלך שבע שנים, מאז ראשית ימיה של האינתיפאדה הפלשתינית השנייה ועד היום, מתנהלת ישראל ללא דרך, ללא מצפן, ובלא נווט מוסמך. במשך שנים, גופי ההסברה פעלו האחד כנגד השני. לפעמים, הייתה זו מלחמת כוחות בין הראשים, ולעיתים קרובות עוד יותר, היה זה פשוט חוסר תיאום רשלני. היה זה משול לגוף אדם ללא מנגנון מנהל: יד אחת עשתה כרצונה, יד אחרת נהגה על דעתה, והרגליים - התהלכו אחת לכיוון מזרח, האחרת לכיוון מערב.
הגיעה העת שבמשרד ראש הממשלה יפנימו כי מלחמת ההסברה היא מלחמה בפני עצמה, ויש לה חיים משלה. כלי התקשורת הם נשק חדש בשדה הקרב המדיני-ביטחוני. המאבק על התקשורת, נתפס כיום כחלק מהמאבק על התודעה של קהלי היעד הרלוונטיים, לשם השגת לגיטימציה בינלאומית למהלכים מדיניים או צבאיים. "ניצחון תקשורתי", משמעותו השפעה בכיוון הרצוי על תפיסת המציאות אצל "קהל היעד", בעוד הפסד בזירת התקשורת עלול להתבטא באובדן הלגיטימציה המדינית.
אנחנו תקווה כי ראשי גוף ההסברה החדש יצליחו להפנים את המשימות הרבות שניצבות בפניהם, ואכן רבות ומרובות הן. מקורבי ראש הממשלה חוזרים ומדגישים כי מי שיעמוד בראש הגוף יהא בעל "כישורים תקשורתיים מתאימים". אלא שכאן, איננו נדרשים לאיש תקשורת וספינים בראש המערכת. המלחמה על ההסברה היא למעשה המלחמה על המידע, המאבק על הנתונים. בראש המנגנון אנו נדרשים לאיש מקצוע, איש מחקר, לאדם בעל עומק זיכרון היסטורי, אדם שיודע לנהל נתונים, אדם בעל ניסיון מוכח. אכן, מומחים בתחום התקשורת והפרסום נחוצים, אך זאת לצידם של אנשי המחקר.
בישראל ישנם לא מעט גורמים העונים לקריטריונים הללו, והחוכמה היא לאחד ביניהם, "לנצל" את מיטב כוחם. על ראש הממשלה לבחון אפוא היטב את בחירתו. הגיעה העת כי נבחר מועמד כתוצאה ממינוי מקצועי - ולא פוליטי. במסגרת זו, ראוי לשקול מועמדותם של מספר אישים עם 'קבלות בשטח'. להלן מספר שמות אפשריים, אם כי בוודאי שלא יחידים:
ד"ר ראובן ארליך: מנהל "מרכז המידע למודיעין ולטרור" במרכז למורשת המודיעין. עם צוות אנשים מצומצם בלבד, הצליח ד"ר ארליך, בכיר בתחום המודיעין והמחקר, לנהל אתר מידע והסברה בעל עומק יוצא דופן. האתר מתנהל בשפות שונות, ומספק מענה הסברתי ומחקרי מיידי לאירועי הביטחון השוטפים. למעשה, פרסומיו של ד"ר ארליך מהווים תחליף ראוי, אך מצער, לחידלון הצבאי בתחום המידע.
ד"ר דורי גולד: לשעבר שגריר ישראל באו"ם. כיום, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. המרכז שד"ר גולד עומד בראשו, מפרסם, מידי יום, מאמרי דעה ומחקר מטעם טובי החוקרים בישראל. תוצריו הם ציר מרכזי בידיהם של גופי הסברה יהודיים ברחבי העולם.
תא"ל (במיל') יגאל כרמון: מייסד ונשיא ממר"י -Middle East Media Research Institute. כרמון, גם הוא בכיר בתחום המודיעין, הקים מכון בעל שם עולמי, העוקב אחריהתקשורת במזרח התיכון, תוך שהוא מציע ניתוחים מקוריים של מגמות פוליטיות, אידיאולוגיות, תרבותיות ודתיות במזרח התיכון. כרמון הינו איש מידע, איש ניתוח, איש מחקר.
המשימה העיקרית: גוף מידע מוביל
הנה כי כן, מעבר למנגנון הפיקוח האדמיניסטרטיבי שנדרש לו הגוף החדש, קיים צורך מהותי ומיידי בגיבוש צוות מידע מקצועי. אין צורך בגדודי מסבירים, אלא בחצי מניין אנשים שינהלו את התחום באופן רשמי ומסודר. בעוד הפלשתינים שולטים במלחמת המידע האינטרנטית, ישראל ניצבת כעירומה. האתרים הממלכתיים, ובראשם אתר משרד החוץ, "שכחו" שאנחנו במצב של מאבק מתמשך. אין נתונים מסודרים אודות מספר הפיגועים שבוצעו במהלך 7 השנים האחרונות, אין רשימת פצועים, אין תיעוד סיכולים, אין דפי מסרים אודות המדיניות ההומאניטרית של ישראל בשטחים. אפילו את מספר הנפילות של רקטות הקסאם תתקשו למצוא. באתר משרד הביטחון, כך לדוגמה, "מלחמת לבנון השנייה" בקושי מוזכרת.
בשנים האחרונות הצליחו הפלשתינים "להמציא את ההיסטוריה מחדש". הם הציפו את הרשת בנתונים ותיעוד. הם הציגו סטטיסטיקות אודות שעות הסגרים, מספר הפצועים, כמות ההורגים, אחוז העניים, וידעו לפצל את הדיון לחתך של ילדים, מבוגרים, נשים וקשישים. הם הציגו תמונות חדשות מידי יום, תמונות המתעדות את "הצדק הפלשתיני".
ארגוני זכויות האדם, מצידם, מסייעים להם במלאכה. מידי יום מועלים עדכונים שוטפים אודות פעילות צה"ל ו"פשעי המלחמה", כלשונם. אלא שאם נחפש את התגובה הרשמית של ישראל לטענות הללו - ניוותר בידיים ריקות. ובאין תגובה - אנו למעשה מעלים את הטיעון הפלשתיני לרמת ה"אמת". הצופה הזר, מי שאינו מקורב לנבכי הסכסוך, מקבל את העמדה הפלשתינית כעמדה ה"בלעדית". התוצאה: שכתוב ההיסטוריה לאורך שנים.
כאמור, יש לברך על המהלך האסטרטגי במערך ההסברה. מלאכתו של המוביל החדש ועוזרו לא תהא קלה. מחד גיסא, הם צפויים להתמודד עם מלחמות "אגו" לא פשוטות מצד ראשי משרד חוץ, משרד הביטחון וצבא ההגנה לישראל. מאידך גיסא, ישנו החשש כי באין שליטה מפוקחת, משימות יפלו להן בין כסאות המשרדים, כאשר צד אחד יאשים את השני באחריותו. רק ניהול אחראי, רק צוות בעל ניסיון וכושר מחקרי, רק ניהול עם מתווה דרך, עם אסטרטגיה, עם יוזמה, עם מעוף, עם יצירתיות - רק אלה יחזרו את ישראל למקומה הנכון במפת התקשורת העולמית.
מאת: יוסי עבדי.
פורסם לראשונה באתר אומדיה: http://www.omedia.co.il/
פורסם לראשונה באתר אומדיה: http://www.omedia.co.il/
